בלי שעון אבל עם רצון

January 19, 2018

 

הבוקר הייתי אמורה לרוץ 36 בפעם הראשונה, תוך כדי ארוכה חצי מרתון במסגרת המרוץ לזכרו של עומר מנוס.
עוד באמצע הלילה כשהתעוררתי מרוחות וסערה לא האמנתי שהמרוץ יקרה. אבל בבוקר קצת התבהר, והמאמן לא היה מוכן לוותר לי. ארזתי ג׳לים, אספתי קוקו מתוח והגעתי להדר יוסף.

שמתי מספר חזה ו... אוי לא, לא לא לא, זה לא קרה לי!!! שיט, שכחתי את השעון! איך רצה עם כזה ניסיון מגיעה בלי שעון ריצה לתחרות?! איפה היה המוח??? זה על משקל של לשכוח נעלי ריצה ולהגיע עם כפכפים.
 

מה עושים?! אין ברירה. רצים ככה, על תחושות בלבד 
אולי זה לא קרה סתם. בטוח לא קרה סתם! פשוט רצתי, הרגשתי, לא נלחצתי מהמספרים, לא התעסקתי במרחקים, ר צ ת י ! זאת הייתה מתנה גדולה עבורי

הטעות הזאת 


קל זה לא היה: חלק מהדרך היה סוג של מרוץ שדה כי בלילה לא מעט עצים ביער בראשית נפלו וחסמו שבילי ריצה, חצי מהדרך הייתה רוח פנים מטורפת, הרגשתי ששלושה אנשים מחזיקים אותי בכתפיים ולא נותנים לזוז קדימה, לרגעים הייתי צריכה לדלג מעל שלוליות ולהיכנס לבוץ.

אבל היי, רצתי בפעם הראשונה 36 קילומטרים! עשיתי חצי מרתון תוך כדי עם תוצאה מצויינת של 1:39:33, לקחתי פודים מקום שלישי, עשיתי שלושים הכי מהירים שלי עם ממוצע של 4:47 דקות לקילומטר.


והכי, אבל הכי חשוב, נהנתי! רצתי בכיף, נזכרתי למה אני עושה את זה וכמה אני אוהבת לרוץ!
עוד חודש מרתון! אני מחכה לו! שבת שלום😍 נ.ב.: מושיקו, איזה כיף שאתה המאמן שלי. מדוייק, נכון, רגוע, מקצועי. תודה על היום, ותודה על כל הדרך, הכל בזכותך!

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts

February 1, 2018

January 18, 2018

Please reload

Archive
Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White Instagram Icon

© 2017 by JP.