על מצויינות ודוכני פלאפל

January 15, 2018

 

 

רצתי לא מזמן יחד עם בחורה שהכרתי בקבוצת ריצה. דיברנו קצת על ריצה. זה מה שאנשים שרצים עושים, מדברים על ריצה. אפשר להגדיר את זה כ״אוכלים את הראש״ על ריצה. כל ריצה.בקיצור, הגענו לנקודה הרגישה של תחרותיות והיא בתמימות שאלה אותי: ״למה?״ 

 

שאלת השאלות!

למה מהר, למה מוגזם, למה חשוב לי למדוד מהירות, להשתפר, לנצח. למה???

 

אפשר בקלות להאשים את החינוך הרוסי, את הסובייטיות, את הילדות התחרותית שלי, אני ללא ספק ספורטאית בנשמה, אבל בלי לחשוב, באיזה אינסטינקט ישר דמיינתי את עצמי בגיל 18, הולכת ברחובות חדרה ולא מבינה. לא מבינה את השפה, את הסביבה, לא מבינה התנהגויות, מנטליות, לא מבינה כלום ממה שקורה סביבי. 

אני זוכרת את הריח של דוכני פלאפל בלחות חונקת של חדרה בתחילת ספטמבר, באיזור מטונף ליד השוק, ואת המחשבה שעברה לי בראש. המחשבה והריח שחרוט בזכרוני כאילו זה היה אתמול: אני בנקודת אפס. בגיל 18 חזרתי חזרה כמו במשחק סולמות ונחשים לנקודת ההתחלה, ועכשיו צריך להתחיל את הכל מאפס. רק לפני זה יהיה נחמד גם ללמוד את החוקים כי גם הם השתנו לגמרי בטיסה אחת

של 7 שעות.

 היה לי ברור שצריך להשתלב, שצריך להוכיח, שצריך להיות מישהו. ורק בכוחות עצמי. אז די נלחצתי ולא ממש הייתה לי תוכנית בשלוף. 

 

קאט ל 2017:

אני מזמן שייכת, מבינה, למדתי היטב את החוקים, מזמן משוחררת מתוחם כהה בשפתיים, פחד להיות שונה ותחושות של זרות. 

אבל הרצון העז הזה להצליח, להוכיח,לטפס למעלה הוא לנצח ישאר איתי. הוא עובד לטובתי, לפחות בתחושה שלי אני הצלחתי לנתב אותו לכיוון הנכון. אבל נדמה שהצלקת הזאת היא כל חיי תשאר בי. והיא עוד הרבה שנים תגרום לי לחוסר ביטחון שמתוכו יצמחו דברים יפים. 

הצלקת הזאת קצת כואבת אם אני לא טובה מספיק, אם אני לא מצליחה להצליח. 

אז אני רוצה מהר, רוצה טוב, רוצה נכון. בסופו של יום לא ממש חשובה הסיבה, אבל אם כבר היא שאלה... 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts

February 1, 2018

January 18, 2018

Please reload

Archive
Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White Instagram Icon

© 2017 by JP.