• White Facebook Icon
  • White Instagram Icon

© 2017 by JP. 

מי אמר שריצה זה משעמם

December 7, 2017

עכשיו בהכנות למרתון הריצות שלי מתארכות.

אני רצה שעה וחצי - שעתיים, ומה שמדהים-

זה עובר לי די מהר.  

נכון, שעתיים של ריצה נשמעת כמו נצח למשל, לנסוע באוטו עם מזגן ומוזיקה 

פרק זמן שכזה זה המון זמן. 

זאת כמעט נסיעה לים המלח בלי פקקים, או לדוגמא: המתנה בתור לרופא 

או משרד הפנים. זהמרגיש כמו חיים שלמים!

באמת נורא קשה להסביר למי שלא רץ איך ריצה של שעתיים יכולה לעבור כל כך מהר. 

 

לא מעט פעמים אני שומעת את השאלה הזאת:

לא משעמם לך לרוץ כל כך הרבה זמן? 

למה את עושה את זה? 

למה את רצה 20 קילומטרים ולא 5-6 נגיד?

 

רצתי בסופ"ש ריצה של מעל שעתיים וחשבתי על מה אני חושבת כל הזמן הזה ומה אני עונה לאותם אנשים. 

אז ברור לכם שהתשובההיא לא. לא משעמם לרגע. מאתגר, קשה, ממלא, מהנה - הכל, חוץ ממשעמם.

באמת ניסיתי לבדוק במה אני כל כך עסוקה כל הזמן הזה ומה מחזיר אותי פעם אחר פעם לפארק, לנעלי 

הריצה ולשפשופים בחזייה.הבנתי שרק בריצות ארוכות, כשהגוף מספיק חם והלב כבר פתוח, הנשימה 

מסתדרת למונוטוניות כמעט מדיטטיבית, רק שם קורה משהומדהים, משהו שאפשר להרגיש רק בריצה 

ארוכה. רגעים ששווים אלפי חוויות אחרות: אותן כמה דקות, לפעמים יחסית ארוכות ולפעמיםקצרות מאוד, 

בהן אני מרגישהשאני הופכת לריצה עצמה.

 

כן כן, תקשיבו. זה מרגיש שלא אני זו שרצה, אלא אני היא הריצה עצמה. הכול פועם יחד: שאיפה, 

צעד-צעד, נשיפה, הלב דופק חזק,שאיפה. כול המחשבות עוזבות אותי ולא מטרידות יותר. טראנס טוטאלי. 

אני לא על הקרקע אלא מרחפת מילימטר מעל. זה בכלל לאהגוף שאני מזיזה, זה איזה מנוע פנימי חזק 

ועוצמתי שדוחף אותי קדימה מעל פני האדמה. שאיפה. הכול עובד כמערכת אחת מושלמתומדויקת להפליא. 

נשיפה.

 

הטראנס נגמר ואני חוזרת לחיים. הגוף שוב עייף וקצת כבד. אני מקשיבה לכאבים בכל מיני מקומות חדשים

או ישנים, הראש חוזר לעבודומזיז את הרגליים: צעד אחר צעד. המוח מעלה כל מיני מניפולציות יצירתיות 

למה לא לעצור ממש עכשיו אלא לסיים את המתוכנן,ומלחמת הסבל הפרטית שלי מתחילה. מלחמה שכל 

ניצחוןבה הוא תשובה לשאלות שאני נשאלת בכל פעם על ידי אנשים שלא מחוברים לריצה.

 

 

התשובה שלי: בשביל הרגעים הללו, אלה שבהם הנשמה רצה - שווה לסבול. התחושה הזאת שכלום לא 

מטריד, אין דאגות, אין עולם, זהרק אתה והאינסוף - שם הקסם קורה. זה מחזיר אותי למסלול כל פעם 

מחדש ואין איך להרגיש את זה אחרת חוץ מלשים נעליי ריצהולצאת לריצה ארוכה. 

 

ולא, ריצה זה לא משעמם

אפילו לא לרגע אחד.


 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts

February 1, 2018

January 18, 2018

Please reload

Archive
Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square